במדינה הקטנה והיפה שלנו חיים כמיליון וחצי אנשים עם מוגבלות, מדובר במספר די גדול ביחס להיקף האוכלוסייה. כשליש מתוכם מוגדרים כאזרחים בגיל השלישי, השאר אנשים עם מגבלות תנועה כגון שיתוק מוחין, לקויות ראייה ושמיעה, ועוד כאלה עם מוגבלות פיזית, מנטלית או רגשית. אנשים אלה יכולים ורוצים להשתלב בחברה, לחיות בה בכבוד ולממש עצמם – בזמן שלחברה יש נטייה לחשוב שהמוגבלות מהווה מגבלה, המוגבלות היא דווקא החסמים שהחברה מציבה בדרכם להשתלב ולקחת בה חלק פעיל.
אז מה המקום שלנו כמעצבים במציאות הזו , מה האחריות שלנו כלפי אותם אנשים החיים איתנו בחברה עם מוגבלות אותה הם נושאים? במילים אחרות, האם לנו המעצבים יש דרך לתרום לשיפור המצב הזה ואם כן, כיצד?
אם בעבר העיצוב היה מותאם לאדם בעל המידות "המושלמות", הרי שהיום קיימת הבנה שאין מושלם ומכאן החשיבה היצירתית.
שינוי התפישה בעולם העיצוב מקורו כבר במחצית המאה הקודמת בגורמים היסטוריים ותרבותיים. על רקע אירועים היסטוריים שונים חלו בשנים האחרונות שינויים נוספים שגם הם השפיעו על עולם העיצוב. שינוי חברתי משמעותי נוסף קשור לעולם המוגבלויות והמאמצים הנעשים לשלב אנשים עם מוגבלויות בקהילה.
בעבר היה מודל הרפואי, שהתייחס למוגבלות כאל בעיה גופנית שהאדם הוא המקור לה, כיום המודל הוא חברתי, שאומר שלא פגם גופני הופך את האדם למוגבל אלא זו הסביבה הפיזית שהופכת אותו לכזה.
נשאלת שאלה- מה משותף לאסלה תלויה, סנדלי סקוטש,דלתות אוטומטיות, ושיפועי העלייה במדרכות? המכנה המשותף הוא שכולם מוצרים שמשקפים גישה משמעותית פורצת דרך בעולם העיצוב, לפיה מעצבים מנסים להבטיח שמוצרים ושירותים שונים יתאימו לקהל יעד גדול ככל שניתן , ללא קשר לגיל או יכולות פיזיות.
הכוונה מאחורי המושג עיצוב אוניברסלי היא לקדם גישה בעיצוב שמבינה ומכבדת את הצרכים של מגוון רחב של משתמשים. המושג נטבע ע"י האדריכל רונלד מייס שהיה איש חינוך, מעצב מוצרים שישב על כסא גלגלים והבין שנגישות היא מעבר לבניית רמפות.
המרכז לעיצוב אוניברסלי Design Universal of Center The שבאוניברסיטת צפון קרוליינה, פיתח מספר עקרונות שדרכם ניתן לשפוט עיצוב, הבאתי לפניכם את העיקריים שבינהם
- שימוש שוויוני – עיצוב שאינו פוגע או מתייג אף קבוצה בחברה ומותאם לאנשים עם מגוון יכולות.
- שימוש גמיש –מותאם למגוון רחב של העדפות אישיות, יכולות אינדיבידואליות ומוגבלויות. הנחיות הפעולה מתייחסות למתן אפשרות בחירה בין מספר שיטות שימוש
- גודל ומרחב לגישה ולשימוש – גודל ומרחב מתאימים הנדרשים עבור גישה, הגעה ושימוש מבלי להתחשב בממדי הגוף, בתנוחה או בניידות של המשתמש. (דוגמאות של שטחי רצפה פנויים סביב מתקנים או שערי כניסה רחבים הם דוגמאות לעקרון זה )
המושג design Inclusive – עיצוב מכליל צמח בבריטניה בשנות ה90 של המאה הקודמת מתוך עקרון להרחיב את קבוצת המטרה של מוצר או שירות על מנת לכלול כמה שיותר משתמשים. האופן בו מוצר או שירות מעוצב ומונגש לאנשים יכול לקבוע האם הם יעשו או לא יעשו בו שימוש?
דומה ושונה בין עיצוב אונברסלי למכליל
המשותף לשתי הגישות הוא העובדה ששתיהן מאמינות שעיצוב ספציפי ומובחן אינו משרת את היחיד או הסביבה לטווח ארוך. שתי הגישות שואפות לעצב מערכות שמותאמות גם לאנשים עם מוגבלויות ובכך יוצרים מערכות שטובות לכולם.
יחד עם זאת, ישנם הבדלים בין הגישות ,עיצוב אוניברסלי מזוהה בעיקר עם עולם המוגבלויות בעוד ה- ID מסתכל על כל אדם כרב ממדי שיכולות להיות לו קשיים ואילוצים מגורמים רבים,בעוד עיצוב אוניברסלי מנסה ליצור עיצוב שיתאים לכולם, העיצוב המכליל בעולם הדיגיטלי יש לו את החופש ליצור מערכת שיכולה להשתנות ולהתאים עצמה לצרכים של אנשים שונים.
לסיום נסיים בדוגמא ונאמר כי שיעור לא מבוטל של אנשים בחברה מרכיב משקפיים, וממוצר בעל יעוד פונקציונלי רפואי הם הפכו לפריט אופנתי מעוצב. לא עוד מוצר שצריך להתבייש בו ולתייג את המשתמש.
כך, גם עולם העיצוב שמרחיב בשנים האחרונות את פרספקטיבת הראיה שלו, והחל "להרכיב משקפיים" אחרות ולצד אלמנטים של תכנון, יצור וחזות, עולם העיצוב רואה ונותן מקום גם לאספקטים חברתיים אנושיים. שיקולים אלו בעיצוב הסביבה והנוף, מבנים, מוצרים, שירותים והעולם הדיגיטלי, שואפים לפנות לקהל יעד גדול ככל האפשר.
